דורון, בנם של עדנה ואורי, נולד בירושלים ביום כ"א בסיוון תשכ"ט (7.6.1969).

דורון גדל בין נופיה של העיר שכה אהב, נער נאה, ומלא הומור ששילב בתוכו עומק אינטלקטואלי, אהבה למוזיקה וקריאה, לצד רוח של עשייה בלתי פוסקת. בבית הספר "לוריא" ובתיכון "דנמרק" בלט בכישוריו ובאישיות.

​

כבר בנעוריו בתנועת הצופים, שם צמח מחניך לרכז שבט ׳מודיעין׳, ניכרו בו תכונות המנהיג. דורון לא הסתפק בהדרכה תיאורטית, הוא היה איש של שטח וטבע. הוא חרש את הארץ ברגליו, גלש בסנפלינג וגילה תשוקה עמוקה לעולם הצלילה.

רגישותו יוצאת הדופן באה לידי ביטוי כבר בגיל שלוש-עשרה: כשנהרג מדריכו לטניס במלחמת שלום הגליל, החליט דורון להניח את המחבט לעד, כביטוי של הזדהות וכאב עמוק.

​

שאיפתו התמידית למצוינות הובילה אותו לנסות ולהתקבל ליחידות העלית של צה"ל. למרות שפציעה בגיבוש סיירת מטכ"ל מנעה ממנו להצטרף ליחידה, הוא לא התייאש לרגע והתגייס באוגוסט 1987 לחטיבת גולני. דורון סלל את דרכו בנחישות מלוחם למפקד כיתה, ומשם לקצונה. הוא לא נח עד שהגשים את חלומו והתקבל ליחידה מובחרת, שם שימש כמפקד צוות וכקצין מבצעים.

​

מפקדיו וחייליו של דורון ראו בו דמות מופת. הוא היה קצין שהוביל מבצעים מורכבים במקצועיות עילאית, תמיד בשלווה ובחיוך שהשרה ביטחון על פקודיו. בחוות הדעת עליו נכתב כי ניחן במסירות, דבקות במטרה ויכולת נדירה ליצור תקשורת אנושית קרובה המשרה ביטחון, גם ברגעים המאתגרים ביותר.

 

ביום כ"א בתמוז תשנ"א (3.7.1991), במהלך צלילה באתר "החור הכחול" בסיני, נדם ליבו של דורון. הוא נפל בעת שירותו, והוא בן עשרים ושתיים בלבד.

​

במכתב התנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה : "דורון קיבל צוות במסלול אימונים והכשירו לפעילות מבצעית. במבצעים אלו הוכיח לכולנו שהוא וצוותו ראויים להיכנס לחבורת הלוחמים בפלגה הייעודית. ביקשתי מדורון לקחת על עצמו תפקיד מפתח של קצין המבצעים. ואכן דורון השכיל לשאת תפקיד זה ולבצעו בצורה טובה מאוד. דורון היה קצין, מפקד, מחנך ויותר מכול חבר בעל רגישות נפלאה".