אלי, בנם של יהודית ונסים, נולד בבאר שבע ביום ט' בשבט תשל"ג (12.1.1973) והיה בן יחיד בן ארבע אחיות.

אלי גדל והתחנך בעיר, בבית הספר היסודי 'תומר' ובתיכון מקיף ד', שם בלט כבר מנעוריו כתלמיד מחונן שניחן בשילוב נדיר של כישרון לימודי וחברתי המלווה בצניעות אישית. השקט הנפשי של אלי והנועם שבו הקרין על סביבתו הפכו אותו לאהוב במיוחד על מוריו ועל חבריו כאחד.

​

לכל אורך שנות ילדותו ונעוריו, היה אלי עטוף באהבה גדולה על ידי כלל בני המשפחה וכשהתבגר הפך לעמוד התווך של המשפחה, בן מסור להוריו ואח תומך ואוהב לאחיותיו מירי, נעמה, חגית ועדי.

​

אלי היה חובב ספורט מושבע שהצטיין בריצה ובכדורגל ושילב בחייו גישה רצינית ומחויבות עמוקה למולדת. אמונתו בצדקת הדרך והרצון לתרום למדינה הביאו את אלי לכוון הכי גבוהה שאפשר בשירותו הצבאי ובנובמבר 1990 החל את דרכו בקורס טיס.

ובהמשך בחר להתנדב ליחידת 'דובדבן'. במהלך מסלול היחידה המפרך והתנאים המאתגרים, גילו חבריו את הלוחם שמאחורי החזות השקטה: אדם של נחישות, כוח התמדה בלתי נגמר ואישיות המשרה ביטחון לכל הסובבים אותו.

אלי סיים את מסלול ההכשרה בהצטיינות והשתלב כלוחם ביחידה ולקח חלק בפעילויות מבצעיות מורכבות רבות.

​

ביום ח' בתמוז תשנ"ב (8.7.1992), נפל אלי בקרב במהלך פעילות מבצעית בכפר ברטעה שבאזור ג'נין.

הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בעיר הולדתו, באר שבע.

​

מפקדיו העידו עליו כי התבלט בנאמנותו המוחלטת לחבריו ובהשקעה חסרת פשרות בכל משימה. אלי היה לוחם מעולה ואדם מיוחד במינו, שהצליח להוביל אחריו אחרים מתוך דוגמה אישית, מקצועיות, חברות וענווה.

חבריו ליחידה של אלי הוציאו לאור חוברת לזכרו והם כותבים: "נזכור אותו כחבר טוב, לוחם מעולה וכאדם מיוחד במינו".